סימני רעב, סימני עייפות ומענה רגיש לצורכי התינוק

השבוע פגשתי אמא לתינוקת בת כמעט חודש. ״היא כל הזמן רוצה לינוק. אני רואה שהיא עושה סימני רעב, נותנת לה לינוק, ואז היא מתעצבנת, מתנתקת, נראה כאילו היא ממשיכה לרצות לאכול, אבל לא רוצה להתחבר. משהו שם לא מסתדר לנו. אני חושבת שיש לי מספיק חלב, היא עולה מעולה במשקל, אולי יש יותר מידי חלב או שהזרם חזק מידי בשבילה וזה קשה לה? אני לא מבינה, מרגישה שאני כל הזמן סביב ההנקות, בתוך לופ שקשה להשתחרר ממנו״.

היענות לצרכים של התינוק

אחד הדברים הראשונים שאומרים להורים, וגם אני עושה את זה במפגשי הכנה להנקה ובייעוצי הנקה, זה שהתינוק אומר לנו ומסמן לנו כל מה שהוא צריך בתנועות הגוף שלו, בקולות שהוא משמיע, בפרצופים שהוא עושה, ועוד. כל התינוקות מתנהגים באופן שפירושו אני רעב, או אני עייף, אני צריך להתרוקן, משהו לא נוח לי, קר לי או חם לי. אצל חלק הסימנים מאד ברורים, אצל חלק פחות. תינוקות שונים מסמנים באופן דומה, אבל לא זהה. אנחנו ההורים מתבוננים בתינוק, לומדים לזהות ולהבין את הסימנים שהוא עושה, ומגיבים אליו באופן קשוב ורגיש. להגיב לתינוק באופן קשוב ורגיש, זה בעצם להכיר בצורך של התינוק, ולהיענות לו ברוך, באופן תואם גיל. הניובורן שלנו עדיין לא ממש מפריד בין צורך פיזי לצורך רגשי, אז אין פה שאלה של ״לפנק״ או ״להרגיל״ אותו. כשהתינוק רעב, אנחנו לא רוצים לתת לו לחכות. כשהחיתול שלו מלא נחליף אותו בלי לחכות יותר מידי, וכשהוא רוצה לישון נעזור לו להירדם באהבה ובסבלנות, בדרך שנעימה לו. 

אני לא חושבת שאני מזהה את הסימנים שלו, זה הגיוני?

האם היכולת הזאת לזהות את הצורך המדוייק של התינוק מגיעה מייד, באופן טבעי וקל לכל אחד? ממש לא! לפעמים זה לוקח זמן, לפעמים התינוק לא ברור לנו בכלל, והרבה פעמים אנחנו פשוט מנחשים מה הוא צריך ועוברים על סוג של צ׳קליסט עד שמוצאים מה עוזר לו, ועד שנבין אותו יותר טוב. לרוב, בעיקר בימים ובשבועות הראשונים, מה שיעזור לו יהיה משהו שמשלב מגע, קירבה, תנועתיות, וכן, הנקה כמובן עונה על רוב הקריטריונים האלה.

לנקות את הפילטר

אני פוגשת לא מעט אימהות מניקות שבתחילת הדרך התמודדו עם אתגרים בהנקה, ואז באופן טבעי הרבה מהפוקוס שלהן הולך לשם. אימהות שגם אחרי השלב הזה של הימים הראשונים, בו התרכזו בעיקר באיך לבסס את ההנקה וייצור החלב, ממשיכות להתבונן וגם לפרש את ההתנהגות של התינוק בעיקר דרך פילטר של רעב. לפעמים זה מביא לפרש באופן לא נכון את הסימנים שהתינוק עושה. כלומר, אם אני עדיין לא בטוחה שההנקה ״עובדת״, ואני חוששת שהתינוק שלי לא אוכל מספיק, הנטייה שלי תהיה לפרש כל בכי כרעב. אני לא אעצור שנייה ואבדוק אולי משהו אחר מציק לו? מה הצורך שלו עכשיו? לעומת זאת, הורים שנמצאים בשלב אחר, בו ענייני שינה יותר מאתגרים אותם, יכולים להתבונן על ההתנהגות של הפעוט מבעד לפילטר שינה, ואז יפרשו את ההתנהגות שלו כסימן לעייפות, או אפילו עייפות יתר, גם אם זה לא באמת המצב, והצורך של הפעוט שלהם שונה: הוא חסר שקט ובוכה עכשיו לא כי הוא צריך לישון, אלא כי הוא משועמם בבית ורוצה לצאת לטיול או לשחק איתך.

איך מזהים את הצורך של התינוק?

כאמור, בעיקר על ידי התבוננות בו. התבוננות ממקום סקרני, מתעניין. לא ממקום של אני חייבת להבין ולפצח את הנוסחה הזאת. כי אין ממש נוסחה, יש תקשורת. ננסה להבין מה הוא עושה בדיוק לפני שיוצא גרעפס? איזה קול הוא משמיע? איזה פרצוף יש לו כשהוא עושה קקי? איך המבט שלו משתנה בדיוק לפני שהוא נרדם? ומה לגבי האגרופים הקפוצים, שמשתחררים כשהוא שבע ורגוע? איך נשמעת הנשימה שלו כשהוא מתנמנם? ההתנהגות, הקולות, התנועות הקטנות האלה של התינוק שלך הם דברים שאת מתבוננת בהם ושומעת אותם כל הזמן שאת איתו אפילו בלי לשים לב. בהתחלה לא תדעי לקשר בין הצליל ששמעת לבין התוצאה שלו, אבל לאט לאט כנראה תזהי יותר סימנים. לפעמים נגלה דפוסים שחוזרים על עצמם, ולפעמים הוא יפתיע אותנו. עצם ההתבוננות היא החשובה.

אז זיהינו את הצורך (או לפחות ניסינו), מה עכשיו?

כמו שאמרנו, עבור הרבה תינוקות הנקה היא בדרך כלל מענה טוב לרוב הצרכים שעולים. הנקה מספקת קרבה, מגע אוהב, לפעמים תנועתיות: כל הדברים שמסייעים לתינוק להרגיש בטוח ורגוע. כשהוא רגוע הוא יכול לאכול, להתרוקן, להירדם. עם הזמן שעובר, תראי שבנוסף להנקה יש עוד דרכים לעזור לתינוק באופן קשוב ורגיש, וגם אז לרוב נראה דרכים שמשלבות מגע, תנועתיות, קרבה. כמו מנשא, להחזיק על הידיים, להתנועע איתו ולשיר לו, מוצץ אם אתם רוצים, שינה על מישהו אהוב.

הורות קשובה היא גם להבין שהתינוק הצעיר שלך צריך את העזרה שלך כדי להיות נינוח ורגוע. ויסות עצמי ויכולת להירגע הם כישורים שלוקח זמן לרכוש. אפילו למבוגרים יש ימים יותר טובים ופחות טובים בהקשר הזה. יש תינוקות שצריכים פחות עזרה מאחרים, ויש כאלה שצריכים יותר עזרה מאחרים. התינוק שלך כנראה איפשהו שם על הטווח הזה. עצם הנוכחות שלך בסביבה הקרובה שלו, המבט שלך, המגע, הקול, מספקים לו תחושת ביטחון, קירבה, וחום שכל כך משמעותיים עבורו ועוזרים לו להירגע.

לשבור את הלופ

ומה לגבי האמא מההתחלה, שנמצאת בלופ של הנקות? הצעתי לה לנסות לעשות שינוי קטן. להחליף את הפילטר של ההנקה ולפתוח את ההתבוננות שלה בתינוקת לעוד אופציות, לבדוק עוד צרכים בנוסף לרעב. להסתכל על הבת שלה ולנסות להבין מה היא מבקשת באמת, כשהיא עושה סימנים שהאמא פירשה עד היום רק כרצון לינוק? יכול להיות שהיא מנסה לעשות קקי, ולכן חסרת שקט ומתנתקת שוב ושוב מהשד, בועטת ברגליים וסוגרת את הפה על הפטמה? יכול להיות שהצליל הגרוני הזה שנשמע לה כמו תגובה לזרם חזק של חלב הוא ניסיון שלה להתרוקן? יכול להיות שהתינוקת ״כועסת״ על הפטמה לא כי הזרם של החלב מהיר וחזק לה מידי, אלא כי היא עייפה ומנסה להירדם ופשוט סיימה לינוק? אם התינוקת שלך היא כזאת שתמיד תסכים לינוק, אבל ההנקה לא תמלא את הצורך המקורי שלה, אז יכול להיות שאת תסיקי מסקנה לא נכונה וחשבי שמשהו עם ההנקה לא בסדר. אם הצורך המקורי לא נענה, חוסר השקט כנראה ימשיך.

סקרנות ולא נוקשות

חשוב לומר ולהיות ברורים, שמובן שלא נמנע מתינוק הנקה, לא נעבור להניק לפי זמנים קבועים, לא נגביל תינוק לזמן קבוע על השד ולא ״נרווח״ הנקות סתם ככה. הרעיון הוא להתבונן, להבין מה התינוק צריך. לתזמן או להגביל הנקות זה להסתמך על שעון, ולא על התינוק עצמו. זה ״פתרון״ או הצעה שלפעמים שומעים, שלמעשה עשויה להרחיק אותנו מההורות הקשובה. הנקה לפי לו״ז נוקשה מניעה אותנו להסתמך על גורם חיצוני ולהתרחק מהחיבור והקשר לתינוק, שיודע להבהיר מה הוא צריך, אם רק נתבונן וננסה להבין מה הוא אומר לנו.